תופעת האנטישמיות בגרמניה בהווה ובעבר
חזרה מדאיגה של מגמות ישנות אנטישמיות בגרמניה: תמונת מצב עכשווית
אנטישמיות בגרמניה, לצערנו, אינה תופעה היסטורית בלבד, גם כיום, במאה ה-21, היא קיימת ואף מחריפה במקרים מסוימים.
הסיבות לכך מגוונות: גל של פליטים ממדינות מוסלמיות עם עמדות אנטי-יהודיות, עלייה של מפלגות ימין קיצוני, תיאוריות קונספירציה ברשתות החברתיות, והשלכות הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
כל זאת קורה במדינה דמוקרטית, שבה זכויות האזרח נחשבות מהמתקדמות באירופה – כולל זכות להשתתף בבחירות, חופש תנועה וביטוי, אפשרות להבעת דעה ביקורתית ללא חשש, הנאה משירותי רווחה מופלגים, ועד הוצאת דרכון גרמני לאזרחים יהודים וצאצאיהם במסגרת תיקון היסטורי.
אך לצד חופש הפרט המובטח, המציאות החברתית בגרמניה מורכבת, ולעיתים מאתגרת את ערכי השוויון והפלורליזם.
אנטישמיות בגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה
מהשתקה ציבורית להכרה רשמית
בשנים הראשונות שלאחר 1945, גרמניה המערבית נקטה במדיניות של הכרה באחריות למעשי הנאצים, כולל תשלומי פיצויים לניצולי שואה, החזרת רכוש והקמת מוסדות חינוך להנצחת הזיכרון.
למרות כל זאת, בחיי היומיום רווחה אווירה של שתיקה ובושה – רבים ניסו להתכחש לעברם או התעלמו מהשיח על השואה.
רק בשנות ה-60, בעיקר עם משפט אייכמן (1961) ועם משפטי אושוויץ בפרנקפורט (1963–1965), החל תהליך של עימות ציבורי עם העבר.
בתקופה זו עדיין הייתה אנטישמיות בגרמניה קיימת, אך לא גלויה – לעיתים דרך בדיחות "תמימות" או יחס קר כלפי הקהילה היהודית הקטנה שהתחדשה.
אנטישמיות בגרמניה במזרח ובמערב גרמניה
במהלך המלחמה הקרה, גרמניה חולקה לשתי מדינות, גרמניה המערבית (BRD) והמזרחית (DDR).
בעוד אשר בגרמניה המערבית נעשו ניסיונות כנים לשיקום היחסים עם היהודים, גם אם מתוך לחץ בינלאומי, הרי שבמזרח גרמניה – תחת השלטון הסובייטי – טענה המדינה כי האנטישמיות היא תופעה קפיטליסטית בלבד.
בפועל, האנטישמיות בגרמניה המזרחית הוסתרה, אך לא נעלמה.
יהודים נתקלו בקשיים להשתלב, ומקרים של אפליה התרחשו, במיוחד בשנות ה-50 לאחר משפטי הרופאים במוסקבה.
רק לאחר איחוד גרמניה ב-1990, החלו להיחשף עדויות ודוחות על דעות קדומות ואנטישמיות רווחת במזרח גרמניה.
כולל סקרים שהצביעו על אחוז גבוה יותר של עמדות אנטי-יהודיות בולטת באזור זה לעומת מערב גרמניה.
אנטישמיות בגרמניה בעידן המודרני
העשור האחרון – גידול באירועים אנטישמיים
בשנים האחרונות נרשמה עלייה מדאיגה בדיווחים על התקפות אנטישמיות בגרמניה.
בתי כנסת הותקפו, סמלים יהודיים הושחתו, ויהודים נאלצים לחשוב פעמיים לפני שהם עונדים סממנים דתיים בפומבי.
אנטישמיות בגרמניה באה לידי ביטוי לא רק באלימות פיזית אלא גם בהסתה פרועה ברשתות החברתיות ואמירות פוליטיות קיצוניות.
גורמים חברתיים ופוליטיים
התחזקות הימין הקיצוני, תנועות פופוליסטיות והחשש מהגירה – כל אלו יוצרים קרקע פורייה לגזענות בכלל, ולאנטישמיות בפרט.
אנטישמיות בגרמניה הפכה לחלק משיח ציבורי מתוח, שבו לעיתים היהודים הופכים שוב לשעיר לעזאזל.
לצדם, גם מהגרים ממדינות מוסלמיות מביאים עמם לעיתים עמדות אנטי-ישראליות אשר מתורגמות לאנטישמיות כלפי יהודים מקומיים.
אנטישמיות בגרמניה והשוואה למגמות כלל-אירופאיות
לא רק גרמניה – מגמה רחבה יותר
אמנם אנטישמיות בגרמניה מעוררת עניין בינלאומי בשל ההיסטוריה הקשה של המדינה, אך גם מדינות אחרות באירופה סובלות מהתופעה.
- בצרפת, למשל, התרחש ב-2012 הטבח בבית הספר היהודי בטולוז, שבו נרצחו ארבעה אנשים, כולל שלושה ילדים.
- בבלגיה, בשנת 2014, התרחש פיגוע אנטישמי במוזיאון היהודי בבריסל שגבה את חייהם של ארבעה מבקרים.
- בשוודיה, ערים כמו מאלמו הפכו לסמל לבעיות אנטישמיות המובילות להגירת יהודים ממנה.
- בבריטניה דווחו מקרי ונדליזם והשחתת קברים יהודיים בשנים האחרונות.
כל האירועים הללו משקפים מגמה רחבה של חידוש גילויי השנאה והאפליה כלפי יהודים ברחבי אירופה, ולעיתים אף בחסות שיח פוליטי עוין.
בין חקיקה למחאה אזרחית
גרמניה מקדמת כיום חקיקה חמורה נגד שנאה והכחשת שואה, כולל הגבלות על ביטויי שנאה ברשתות החברתיות, ופיקוח הדוק יותר על הפגנות של קבוצות ימין קיצוני.
עם זאת, אנטישמיות בגרמניה לא נעלמה – היא פשוט משנה פנים.
לדוגמה, בהפגנות פרו-פלסטיניות שנערכו בברלין ב-2021 וב-2023, נרשמו קריאות אנטישמיות פומביות ונשמעו סיסמאות קשות נגד יהודים.
באירועים אלה השתתפו גם צעירים ממוצא ערבי אך לא רק – גם אזרחים גרמנים, תוך כדי שימוש בחסות המחאה הפוליטית לניגוח הקהילה היהודית.
ההקבלה בין אירועים עולמיים לבין התגובה כלפי יהודים בתוך גרמניה מוכיחה עד כמה שברירית יכולה להיות הסובלנות, וכמה עדין הוא הגבול שבין חופש הביטוי לבין הסתה.
לא לשכוח ולא להתעלם מהאנטישמיות בגרמניה
אחריות ההווה מול זכרון העבר
אנטישמיות בגרמניה אינה בעיה של יהודים בלבד, אלא תמרור אזהרה מהדהד לכלל החברה הגרמנית והעולמית.
כאשר תופעות של שנאה, דעות קדומות והסתה מופיעות מחדש, גם במדינה אשר מקיימת דמוקרטיה מתקדמת ומגנה על זכויות האזרח, יש לשאול כיצד זה מתאפשר.
גרמניה מצטיינת בחוקים ומנגנונים המיועדים לאפשר את חופש הביטוי, חופש התנועה, שוויון בפני החוק, זכות לבחור ולהיבחר, ואף מאפשרת הוצאת דרכון לצאצאי יהודים שגורשו או ברחו ממנה.
אך דווקא על רקע ההישגים האזרחיים המרשימים האלה, הופעתה של אנטישמיות בגרמניה עם פנים חדשות – בגלוי ובמסווה – מחייבת תגובה נחושה.
שמירה על הדמוקרטיה אינה מסתכמת במילים ובחוקים, אלא נבחנת ביום-יום, כאשר קהילות מיעוטים חשות בטוחות, מכובדות ומוגנות – או להפך.
